החלטה בתיק ב"ש 4203/08

1.         זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שורה של עבירות: שוד מזוין בחבורה, עבירה לפי ס' 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן- החוק), ניסיון לשוד מזוין בחבורה, עבירה לפי ס' 402(ב) ו-25 לחוק, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי ס' 332(3) לחוק, גניבת רכב, עבירה לפי ס' 413ב' לחוק, פירוק רכב, עבירה לפי ס' 413ד'(ב) ו-(ג) לחוק, ונהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי ס' 67 לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961.

על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, נהג המשיב לספק סחורה לשלום נסים (להלן- שלום)ולמאיר נסים (להלן- מאיר),בן ואביו, המנהלים מינימרקט בירושלים. עוד נטען כי המשיב, יחד עם אחר, קשר קשר לשדוד את השניים.

ביום 23.1.08 הציע המשיב למכור לשלום סחורה בסך כ-80,000 ש"ח, והשניים קבעו כי למחרת בשעות הבוקר תועבר הסחורה, כנגד תשלום, למחסן המינימרקט שבבית נקופה. למחרת היום ביקש המשיב משלום להגיע לחניון בשכונת הר חוצבים בירושלים, שם קבע להיפגש עם ספק הסחורה. שלום ומאיר הגיעו למקום ברכב סובארו, שם פגשו את המשיב ואדם נוסף (להלן- האחר), אותו הציג המשיב כספק הסחורה. המשיב עמד על כך שהוא והאחר יצטרפו לרכב המתלוננים בנסיעתם לבית נקופה, שם אמורה הייתה להתקבל הסחורה, והשניים ישבו במושב האחורי של הרכב. מיד עם תחילת הנסיעה שאל המשיב, ולאחר מכן גם האחר, את שלום אם הכסף נמצא ברשותו, ושלום השיבו "זה בסדר". מיד לאחר מכן ביקשו השניים משלום כי ימשיך לנסוע לכיוון נווה אילן, בטענה שהסחורה נמצאת שם. בהמשך, שלף האחר מכשיר שוקר חשמלי, הצמידו לצווארו של שלום שנהג ברכב, והפעיל את המכשיר. עוד אמר לשלום: "מעכשיו הכללים משתנים", ודרש ממנו את מכשיר הטלפון הנייד שברשותו תוך שהוא מאיים עליו עם השוקר. שלום, אשר נפגע מן השוקר, בלם את הרכב בכביש ירושלים-תל אביב, ונס מן הרכב. אביו, מאיר, נס אף הוא תוך קריאות לעזרה. המשיב יצא מן הרכב, עבר למושב הקדמי של הרכב, והחל בנסיעה פרועה, כשהוא והאחר נמלטים מן המקום.

למחרת היום, לפנות בוקר, נצפה הרכב ע"י סייר של חברת איתוראן, בסמוך ליער בורמה. כאשר הבחינו המשיב והאחר בסייר, נטשו את הרכב ונמלטו רגלית מן המקום. הרכב נמצא כשחלקיו מפורקים, לרבות המושבים והריפוד הפנימי שהוצאו ממקומם.

צוין עוד כי על פי החלטת בית המשפט מיום 28.7.04, נפסל המשיב מלקבל רישיון נהיגה למשך 5 שנים.

2.         עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. ב"כ המשיב חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב. אף שהוא מסכים עם מרבית העובדות הנטענות בכתב האישום המתוקן, טוען ב"כ המשיב כי פרשנותה של המבקשת (והמתלוננים), לאירועים אלה, על פיה היה המשיב שותף למעשים, שגויה ואיננה מעוגנת בראיות.

אסקור, אם כן, את הראיות שבידי המבקשת:

על פי הודעתו של שלום נסיםמיום 24.1.08, נהג המשיב מזה חמישה חודשים להגיע לחנות פעמיים בשבוע ולמכור להם מוצרים שונים. ביום 23.1.08 בלילה התקשר אליו המשיב והציע לו לקנות מטרנה במחירים זולים. שלום ביקש ממנו סחורה בשווי 80,000 ש"ח, והמשיב ביקש להגיע לחנות עוד באותו הערב כדי לסכם עמו לאן תובא הסחורה. מאוחר יותר, משהודיע לו המשיב שהוא מתעכב, סיכמו השניים כי יערכו את הפגישה למחרת היום. ביום 24.1.08, סמוך לשעה 08:00, מסר לו המשיב כי המשאית עם הסחורה תגיע למחסן המינימרקט בבית נקופה בשעה 10:30. מאוחר יותר ביקש כי יאסוף אותו מצומת בר-אילן. לאחר ששלום אספו, התפצלו שוב דרכיהם, כשהמשיב אמר שהוא הולך לאכול, ושלום הלך לבית אביו. בשלב מסוים, ביקש המשיב משלום להגיע לחניון בהר חוצבים, שם הוא ממתין עם ספק הסחורה. כשהגיע למקום עם אביו, עלו המשיב ואדם נוסף לרכב הסובארו של שלום. בדרך שאל המשיב את שלום אם הביא את הכסף, ושלום השיבו שלא ידאג, אף שלא הביא עמו את הכסף. כשהגיעו למחלף בית נקופה, אמר לו האדם הנוסף להמשיך ולנסוע ישר כי המשאית נמצאת בפנייה הבאה. בהמשך אמר שהיא בשואבה. כשחלפו על פני מחלף נווה אילן, שמע לפתע רעש "של זרם" מהמושב האחורי, אביו נבהל וסב לאחור, המשיב "עשה קול של 'וואי' כאילו הוא נבהל", ואז חש זרם בגופו. שלום ראה את האדם הנוסף מחזיק שוקר חשמלי במרחק של סנטימטרים ספורים מגופו, ומפעילו. שלום חש מכות חשמל וחולשה בגוף. האדם הנוסף אמר "מעכשיו הכללים משתנים", דרש משלום את הטלפון הנייד שלו תוך שהוא מאיים עליו בשוקר, וביקשו להמשיך בנסיעה לפי הוראותיו. שלום עצר את הרכב בכביש הראשי, פתח את הדלת והוא ואביו ברחו מן הרכב. תוך כדי בריחתו הבחין במשיב קופץ מן המושב האחורי למושב הנהג ומתחיל בנסיעה פראית. דברים דומים מסר שלום גם בהודעתו מיום 17.2.08.

על פי הודעתו של מאיר נסיםמיום 24.1.08, יצא יחד עם שלום, להיפגש עם המשיב בהר חוצבים על מנת לקבל ממנו את הסחורה. האב ובנו פגשו את המשיב ואת אותו אדם נוסף, שהוצג בשם אבי. הוסכם כי כולם ייסעו למחסן בבית נקופה, ושלום אמר למשיב שיסע אחריו. המשיב והאדם הנוסף העדיפו לנסוע עמם ברכב. בשלב מסוים, אמר האדם הנוסף "הכללים השתנו", הוציא מכשיר והניחו על בנו. "הפרצוף של אבי היה מבהיל". שלום עצר את הרכב בכביש ירושלים-תל אביב, והוא ושלום יצאו מן הרכב. מאיר ראה את המשיב יוצא מן המושב האחורי של הרכב ונכנס למושב הנהג, והשניים ברחו עם הרכב. לפי הודעתו של מאיר מיום 17.2.08 חלפו 10 שניות מרגע שהוצמד לבנו השוקר החשמלי ועד שנמלטו מן הרכב. מאיר ראה את "אבי" שם על כתפו של בנו חפץ שחור עבה, שלאחר מכן הוסבר לו שזה שוקר.

על פי הודעתו של ג'קי ג'אנו, סייר של חברת איתוראן, ביום 25.1.08, בשעה 04:30 לפנות בוקר, שעה שהיה בפעילות לילה ונסע בכביש תל-אביב-ירושלים, עקף אותו רכב סובארו במהירות גבוהה ונכנס לתוך יער בורמה. כשג'אנו הגיע אל הרכב, ראה שני אנשים נמלטים ממנו. רכבו של שלום נמצא כשהוא מפורק, מכשיר הפלאפון הקבוע שהיה ברכב ניזוק,  נעלמו חלק מן השטיחים, צמיג ניזוק, וחלקים נעקרו מן הרכב (הודעת שלום מיום 3.2.08). ברכב נמצאו 6 שקיות של 500 מטבעות של 10 אג' כל אחת, ובסה"כ 300 ש"ח (ראה דו"ח פעולה גניבת רכב שבל"ר).

במסדר זיהוי חי שנערך לשלום, זיהה שלום את המשיב. מאיר זיהה את המשיב במסדר זיהוי תמונות שנערך ביום 17.2.08.

לסיום יוסף כי בגזר דין שניתן בעניינו של המשיב ביום 28.7.04, נפסל המשיב מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של חמש שנים  (ת"פ 7223/03 של בית משפט השלום בת"א).

המשיב,בהודעתו מיום 31.1.08, מעת שהוא נשאל על שלום נסים, הודיע שהוא שומר על זכות השתיקה ולא מסר כל גרסה. כך גם בחקירותיו מיום 3.2.08 ו-4.2.08. המשיב הודיע לחוקריו  "אני לא מסתבך עם אף אחד. אני שומר על זכות השתיקה".

3.         כפי שפורט לעיל, אין המשיב חולק על רוב העובדות המתוארות בכתב האישום.  המשיב מודה (בהליך זה) כי אכן נהג למכור סחורה למתלוננים, כי נסע עמם ברכב, וכי אדם נוסף הצטרף לנסיעה. עוד הוא מאשר את מעשיו של אותו אדם ברכב. יחד עם זאת, חולק המשיב על פרשנותם של המתלוננים לאירועים שהתרחשו ברכב וטוען כי לא היה שותף למעשיו של האדם הנוסף. לעניין זה מעלה ב"כ המשיב שורה של תמיהות המטילות ספק, לטענתו, בטענת המבקשת לשותפותו של המשיב בעבירות הנטענות. ב"כ המשיב מוסיף ורומז בטיעוניו כי המשיב בחר לשמור בחקירתו על זכות השתיקה בשל היותו מאוים ע"י אחרים, ובשל חששו "להסתבך".

אין בידי לקבל את טענות הסנגור. כידוע, בבחינת ראיות המוצגות לצורך הליך של מעצר עד תום ההליכים, במובחן  מראיות המוגשות במשפט לצורך קביעת חפותו או אשמתו של הנאשם, יש לבחון את השאלה האם קיים סיכוי סביר לכך שיהא בראיות הקיימות נגד הנאשם, לאחר שעברו את כור ההיתוך של ההליך הפלילי, כדי להוכיח את אשמתו. בשלב זה של הדיון, בו לא ניתן להעריך את מהימנות העדויות, יש להעריך את משקלו הראייתי של חומר החקירה בעזרת מבחנים של הסתברות, הגיון, ושכל ישר (בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל,פ"ד נ(2) 133, בש"פ 1572/05 אילן זוארץ נ' מדינת ישראל , ניתן ביום 10.4.05).

לאחר עיון בראיות שהוצגו, הנני סבורה כי יש באלה, בהצטרפותן יחדיו, את אותו פוטנציאל ראייתי הדרוש לשם הוכחת אשמתו של המשיב במרבית העבירות המיוחסות לו. קל וחומר, בהעדר גרסה סדורה וניתנת לבחינה מטעם המשיב. קיימת תשתית ראייתית לכאורית ברורה ביחס לגניבת הרכב מידי בעליו, פירוק חלקיו ונהיגה בזמן פסילה. בעניין זה, גם אם קיימת סתירה מסוימת בין גרסאות הבן לאביו ביחס לאופן הגעתו של המשיב למושב הנהג, אין מחלוקת ביניהם כי המשיב אכן הגיע למושב הנהג והחל בנסיעה פרועה. אין צורך לומר כי אופן תגובתו של המשיב להימלטות המתלוננים משליך על סוגיית שותפותו של המשיב במעשים שבוצעו קודם לכן ע"י האדם האחר. עדויות המתלוננים על מעשיו של האחר, הכוללים שימוש בשוקר (כלפי נהג הרכב תוך כדי נהיגתו), ודרישת הטלפון הנייד, מקימות, לכאורה, גם את עבירת השוד ואת העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. עם זאת, לא מצאתי ראיות מספקות להוכחת הניסיון לשוד, המתייחס, לדברי ב"כ המבקשת, לכסף שהיה בדעת המשיב לשדוד מן המתלוננים.

אף אם עולות תמיהות מסוימות מחומר הראיות, כמו למשל מביצוע שוד ע"י המשיב, כשהוא גלוי פנים, ואשר קורבנותיו הם אנשים המוכרים לו אישית אשר יש בידם לזהותו, אין באלה כדי לפגום בעוצמת הראיות שבידי המבקשת, עוצמה המספיקה לצורך מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. באשר לעילת המעצר, זו עולה מהוראת ס' 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו-1996, המקימה חזקה בדבר מסוכנותו של המשיב.

4.         המשיב מבקש לשחררו לחלופת מעצר בביתו בפיקוח אשתו, ובסיוע אמה הגרה בסמוך. לפי תסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו, השתחרר המשיב ממאסרו האחרון לפני כשלוש שנים, חזר בתשובה, נישא, הקים משפחה והצליח לנהל שגרת עבודה. בשנה וחצי האחרונות עבד באגודת "אפרת" בהכנת חבילות ליולדות. שירות המבחן התרשם כי אשתו של המשיב ואמה הינן נשים נורמטיביות, המנהלות אורח חיים תקין, מודעות לאחריות הכרוכה בהשגחה על המשיב ומוכנות לסייע לו. שירות המבחן המליץ, אפוא, על שחרורו של המשיב לחלופה המוצעת. שירות המבחן ציין בתסקירו כי עד לעריכת התסקיר, לא הגיע לידיו רישומו הפלילי העדכני של המשיב.